<h1>אהל מועד שער הפסח דרך ג'</h1>
<h2>דף סו.</h2>
נטל"פ אסור באיסור משהו דהא לא בעי' טעם ובלא טעם הוי אסור וכיון דאיסורו במשהו מ"ל לשבח מ"ל לפגם וכ"כ ר"י ורשב"א כן דעתו ורבים מסכימים להתיר נטל"פ אפי' באיסור משהו מהגאונים כתבו כן והרמב"ן מן המתירין ומיהו דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא ולפי' מי שבשל בשוגג בכלים בלועים חמץ בפסח הואיל ואינן בנ"י פוגמים הן ומותר ולפי מה שנראה לע"ד בפי' מאי דאמר רב קדירות בפסח ישברו הוי דינא דאיסור משהו פגום אינו אוסר אבל אי הוה ביה שיעור אוסר וזה נתבאר בח"ג. כת' הרא"ה בשם רבו אע"ג דנטל"פ אסור לכתחי' קדרות בפסח של מתכת שנתבשל חמץ קודם הפסח הואיל והתר בלעו אם בשל בהם לפני הפסח שאינו מינו ואפי' בו ביום מותר לבשל בהם מצה בפסח ואפי' לכתחילה שבישול זה עומד בהם במקום הגעלה כדאמרי' לענין קדשים [זבחים צ"ז ע"א] כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וק' לע"ד משום דבעי' גדפנא עוד כתב דהיכא דאיכא ארבע להתירא וכגון דהוי איסור בלוע שהיה התר בעת שנבלע ואין הקדרה בת יומא והודחה אח"כ מותר לבשל בה בתחילה ע"כ וכבר כתבתי דין זה בסוף ני"ג מדרך ראשון משער איסור והתר ואפ"ה אסור לבשל בפסח בקדירות בלועות חמץ מפני שגיעול החמץ ראוי לחמע בו עיסה והרי הוא כאלו הוא בעין ועוד דאע"פ שאפשר לומר דמסתמא בתר הדחה ונשאר משהו לבדו בחמץ שאיסורו במשהו אין לו אלא ג' דברים להתר.
<h2>דף עו.</h2>
כלי חרס שנשתמש בהן חמץ צריך להדיחם ולשפשף מעליהם החמץ ולאחר הפסח מותר להשתמש בהם ואם החזירן לכבשן האש מותר להשתמש בהן אפי' בפסח. וכלי מתכות אפי' בתוך הפסח מותרין בהסק מבפנים משא"כ בקדרות של חרס כמו שנתבאר בנ"א מדרך זה וכל הכלים חוץ מכלי חרס שנשתמש בהן חמץ אם רוצה להשתמש בהם בפסח מדיחם ומשפשפם ומפליט החמץ הבלוע בהם כלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו. הסכינין ועץ פרור מגעילן ברותחין ובכלי ראשון ואחר משתמש בהם ואין מכשירין אותן בערוי מכלי ראשון במים שבתוכו שכבולעו כך פולטו ואפי' יורה שהעבירוה מרותחת מע"ג האור קרויה כלי ראשון והיא קרויה ג"כ רותחין גבי מה שאמ' בסכינין [ע"ז ע"ה ע"ב] שפה והיא טהורה כלומ' שפה בריחים של נפחים פי' הרא"ה דבהכי סגי אפי' לרותח והוא שאין לה גומות ונהגו להכשיר הקערות בכלי ראשון ולפי מה שפירש הרמב"ן שלשת מיני הכשר הם בהגעלה את שתשמישו בכלי שני הכשרו ב"ש ואת שתשמישו בכלי ראשון מע"ג האור ואת שתשמישו ע"ג האור ממש בכלי שע"ג האור הכשירו בכלי שע"ג האור ועוד יש להביא הכשר רביעי את שדרכו בעירוי מכ"ר שהכשירו בעירוי מכלי ראשון המחבת יש מחמירין להצריך ליבון וכן פסק רשב"א ז"ל ומהגדולים אמרו דבהגעלה סגי להו השפודין והאסכלות הואיל ותשמישן ע"י האור ממש צריך ללבנם עד שתסור הקליפה ואע"ג דסגי בהו הגעלה לענין נותר מטעם דהתירא בלעו שאני חמץ דלית בהו שנוי השם דמעיקרא חמץ והשתא חמץ אבל התם מעיקרא קודש ובתר הכי נותר וכבר כתבנו דין זה בנ"ז מדרך ט' משער איסור והיתר. וזה מדבריו לא אמרו [ע"ז ע"ו ע"א] התירא בלעי אלא גבי קדשים דהתם לא נעשה נותר אבל לאחר שנבלע וההיא שעתא אין איסור נותר ראוי לחול עליו אבל חמץ שבלע בסכין שם חמץ עליו וכשחל הפסח ראוי לאסור וכ"ן מדברי רש"י שפי' גבי נותר כשעשאה נותר לא הוי איסור בעיניה שבתוך דופני הכלי היה ומעולם לא הותר איסורו וחמץ ככר הוא בליעתו בשעתו. כלי גללים וכלי אבנים ככלי מתכות הם. כלי ארוך שא"א להגעילו בבת א' בתוך היורה מגעיל מקצתו ואח"ך מגעיל מקצתו השני. קודם הגעלה צריך להעביר החלודה בנתר או בחול מהכלי שהוא צריך להגעיל ומהכלי שמגעיל לתוכו כדי למעט השומן שבהם ואין מגעילין אלא במים והמגעיל צריך לשהות הכלי בתוך היורה עד שירתיחו המים ועד שיפלוט הכלי לפי אומד דעתו וצריך להגעיל א' א' ולא לסלקם קודם שתנוח הרתיחה ומיד שיוציאם מן היורה ישטוף אותם בצונן כדי להעביר הגיעול שפלטו שעל פניהם. הרוצה להגעיל יורה גדולה עושה לה שפה לפיה סביב מטיט כדי שיתערבו המים הרותחין על השפה. הגעלה אינה מועלת לכלי חרס. כלים שיש בהם סדקים הגיעול מחמץ דבוק בסדק ואינו יוצא בהגעלה וכבר נתבארו יתר דיני הגעלה בדרך ט' משער איסור והתר הוא שער מס' עבודת המשכן.
